עַל אַחַת כַּמָה וכַּמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת

זה היה יום פשוט נפלא.
הוא התחיל בזה שישנתי שמונה שעות. שמונה שעות (פה צריכה לבוא שורה של סימני קריאה ובסופה הספרה אחת.)

לדעתי החלק החשוב בזה שישנתי שמונה שעות היה שיום קודם לכן הלכנו בספונטניות בלתי רגילה לסרט, ואחרי שליש ממנו, שכן היה זה סרט של שלוש שעות, הרגשתי שאני מתפרקת מעייפות. ככה זה, מחלות כרוניות וחוסר שינה פרפטואלי וזה וזה. אז אמרתי ליובל שאני אעפס עוד כמה דקות כבר לא ממש עימנו ושהמאמץ להשאר ערה ממש קשה לי וכואב במקומות שבהם לא זורחת השמש. הוא מיד אמר שאם אני לא מרגישה טוב, אז יאללה אודרוב. אין בכלל שאלה.

וזה דווקא נראה סרט טוב.
boyhoodאלא מה? היינו תקועים באמצע שורה, אני מימין והוא משמאל. משמאלו ישבה אשה מאד מאד שמנה. מאד. לא הייתי מציינת את זה אילולא זה היה רלבנטי לענייננו. (אני ממש בטוחה שהיא גם המון דברים אחרים וזה לא מגדיר אותה, אבל זה, פחות רלבנטי לעניינו.) בצד ימיני, ישבו שלושה אנשים. אני רציתי שנצא מצד שמאל ונפריע רק לאשה אחת ולא לשלושה, יובל רצה שנצא מצד ימין ולא נפריע למישהי שבבירור יקשה עליה לקום אלא לשלושה כאלה שניתן להעריך במידה רבה של צדק שיהיה להם קל יותר לעשות זאת. לקח לנו כרבע שעה להסגר על זה שבכלל קמים ולי שהעייפות מצדיקה את זה, מתוכן חמש דקות בערך לכך שהוא הצביע בעד הצד שלי ואני בעד הצד שלו. בסוף, בלי ממש לדבר, כל אחד מאיתנו הסכים עם השני בלב, קמנו יחד, והלכנו לכיוונים הפוכים בלי לשים לב שהשני מתרחק והולך. אז מרוב נסיון שלא להפריע יותר מדי, יצא שאני הקמתי את השלישיה, והוא את האישה.

חצי שעה אחרי שהגענו הביתה, צוחקים על עצמנו כל הדרך ונבוכים מהטעות הדבילית, וכארבע שעות מוקדם יותר ממה שאני מצליחה ברגיל – אני כבר נחרתי מעדנות.

להמשיך לקרוא

Messy Art Day

I got Messy at ECPC Messy Art Day!

I got Messy at ECPC Messy Art Day!

It's going to be long, and it's going to be worth it!

:)

<This is the beginning of the chronicles of my 40th birthday month.>

להמשיך לקרוא

קצרצר

אחי מציג בכנס אייפאק עכשיו בוושינגטון. הוא שלח הודעה "נוסע להציג באיפאק. אני אראה את אובאמה, את פרס ואת האידיוט."
שלחתי לחברה בגאווה על אחי המהמם המוכשר והמצחיק. היא רצתה לדעת מה הוא עושה שם.
עניתי לה "אין לי מושג, זה אחי הקטן, אנחנו עוד מתפעלים מזה שהוא יודע ללכת."

לפני חודש הינוקא פגש את ויין גרצקי, אבל הוא לא ידע מי זה.

ואני נחה במיטה בעוד ילדיי מכינים ארוחת בוקר, ביצים וירקות חתוכים.

image

אכן תמונות קשות

מזהירה מראש שהפוסט הזה הוא לא לטבעונים מיליטנטים ולא לאנשים רעבים.

תודה.

 

אז ככה. לאור העובדה שחסרים לי כל מיני מרכיבים בדם, שאמורים להיות שם, ובטח ובטח שעם הדיאטה שלי, התחיל להתחוור שיש דברים בגוגו ודיאטתי עברה לפסים אישיים. אני אוכלת כרגע כמעט רק בשר אורגני, אוכל עשב, בדירוג אתיקה 5, טרי ומשובח (אני קוראת לו "בשר טבעוני") והמון המון המון ירקות טריים בסלט קצוץ טרי, אורגני ומשובח (אני קוראת לו "סלט ערבי" אבל בבית אנחנו קוראים לו "סלט הקסם" בגלל שיש בו בצל קסם שלא שורף בעיניים ואין בו שום טעם לא נעים רק מתיקות!)

בכל אופן, תקציב הבשר התחיל להתפרע לנו, ולי נמאס כבר לראות נקניקים ונקניקיות תעשייתיים. מה גם שלמרות שמקורותינו משובחים, אין לעולם לדעת מה קורה בתהליך תעשייתי. בשר טחון תעשייתי לעולם יהיה מהרבה פרות, ובכך יגדיל את הסיכון למחלות. אפשר לבקש לטחון אצל הקצב, ואפשר גם לטחון בבית:

מתכוננים עם כתף בקר אורגני אוכל עשב.

מתכוננים עם כתף בקר אורגני אוכל עשב.

כתפיים של חיות נחשבות לנתח מצויין לטחינה. מדובר בנתח עם איזון טוב של שומן ורקמת שריר, לא סיבי מדי כך שהמכונות לא נתקעות עליו, ועם טעם מצויין.

להמשיך לקרוא

פסטיבל העפיפונים של ברקלי

היום נסענו בפעם השניה לפסטיבל העפיפונים של ברקלי. זה ארוע די מדהים, בכל קנה מידה. אמנם הכל מתרחש במרינה, ביולי, מה שאומר שהנוף כולל אגם מלאכותי, עשבים יבשים והמון המון רוח, אבל כשחושבים על זה, זה די מתבקש, כלומר, בשביל פסטיבל עפיפונים.
מדובר ברוח יציבה ועקבית, חזקה ורצופה. היא כל כך מהימנה, הרוח הזו, שקשה לסבול ממנה במיוחד. היא לא משנה כיוון, לא משנה עוצמה ולא משנה טמפרטורה. מין רוח מחמד שכזו. כל מה שצריך לעשות זה להיות עם הפנים לרוח והשיער לעולם לא נכנס לעיניים. דא עקא, כדי להביט במופעים השונים, חייבים לסובב אליה את הגב. גם אז היא לא מעיקה קשות מדי אם מביאים גומיות שיער מראש. מה שכן? קריר למרות שיולי, וכולם באו עטופים כמנהג הברקלי.

זכורתני שאשתקד אמי ביקרתני באוגוסט, החודש החם בשנה. הטמפרטורות בכיס האקלים שלנו מאמירות למעבר לארבעים מעלות בימים נבחרים בחודש הזה, דבר מה שניתן בהחלט לסבול, ואפילו בלי מזגן, בידיעה שא'  – זה מאד משמח את גינת הירק, ב' – יש בריכה קרירה לטבול בה תחת עץ המשמש, ג' – ארבעים מעלות בלי לחות זה פיסת עוגה לעומת עומס החום האיום במקומות לחים יותר שלא ננקוב בשמם, וד' – במרחק רבע שעה מאיתנו יש את ברקלי הרוחנית והקפואה שתמיד צריך ללבוש בה סוודר. או אז אמי שאלתני "אם כן, מדוע אתם אינכם מתגוררים בברקלי?" ותשובתי לה היא – "מספטמבר ועד יולי, זה למה."

אז איפה היינו? בפסטיבל העפיפונים של ברקלי, כן. הידוע גם בכינויו BKF 2013. וכמו רוב הארועים האמריקאים, מאורגן כדבעי כולל הכוונת תנועה לחניונים ובכלל, הסעות מחניונים מרוחקים, דוכנים מדוגמים, סוללת שירותים כימיים, הפרדת נתיבי נסיעה ופימפום התנועה לתוך התנועה הכללית של המפרץ במלאכת מחשבת שגרמה להמוני האדם שצבאו על המרינה לא להזיז במיוחד לשני הכבישים הבין מדינתיים שזרמו לידם על מי מנוחות. אפילו היה שם שירות ואלה אופניים. (זה אומר שנותנים את האופניים בכניסה, מישהו מחנה לכם אותם, ואז מקבלים אותם חזרה ביציאה. מושלם.) להמשיך לקרוא

ועכשיו – תפירה

היום נשארתי לבד עם הילדים. זה לא היה רעיון טוב. אני חלושה ומעוכה, והם חיות פרא כשמזניחים אותם לנפשם יתר על המידה. אז ראשית הם ליקטו מן המזווה מכל הבא ליד. שנית הם חבשו זה את זה במיטב האיספלניות, ושלישית הצליחו לדרוך על פלסטלינה הישר לתוך השטיח.
כל זה, תוך כדי שירה פרפטואלית כמעט ריטואלית של "צפוף באוזן".

מתישהו לימדתי את נהר להכין נקנוקיות. אמנם הן אורגניות, אוכלות עשב ונטולות כל דבר עבירה, אך עדיין, המחשבה על יוצאי חלציי ניזונים על מזון קפוא ומתועש, מחלחלת אותי. אך זוהי המציאות שלנו כרגע, וכמו שאמר המפקד שלי ישראל – זה מה שיש, ועם זה ננצח.

הוא היה המפקד שלי בקורס תיכנות, ולא התכוון למנות קרב אלא לכך שאזל הדיו במדפסת הסיסאאוטים, אבל רוח הדברים היתה ברורה לנו כבר אז. בתרגום חופשי – כשהולך קשה, הקשוחים… הולכים?… שוין.

מתישהו חזר יובל. ואני, שמממלא הייתי במצב מאוזן רוב היום, קרסתי למצב מאוזן ומפונצ'ר. אז אחרי קצת התחבקויות עם הדובשן שבדובשנים, נידברנו שנלמד לתפור.

להמשיך לקרוא

סתם יום של חול

טוב, אני משקרת. רצים פה למומחים ולבדיקות כל יום בערך. מחר יש לי שתי בדיקות, הרבה פיקסוסים, הזמנת תור לא.א.ג. והרבה החזקת אצבעות.

אבל לא לשם כך התכנסתי :-)

לפני כמה חודשים או שבועות נחתה עליי הרוח והתיישבתי לארגן את האלבום. "האלבום" זה אוסף התמונות הדיגיטלי שלי ושל יובל, הוא בן 13 שנים, ויש בו עשרות אלפי תמונות (אם לא למעלה מזה.) הוא נשמר באיזה מין ארגון כלשהו שכזהו, על פני כחמישה הארדיסקים (זה כי אני מתפדחת לספור כמה באמת היו שם.) שנסחבו איתנו מעבר לאוקיינוסים ויבשות. אז קנינו מין כזה מין, וחיברנו אליו הארדיסק אחרי הארדיסק ואני התחלתי לעשות קצת הגיון בשיגעון.

מאחר שזו היתה העבודה שלי פעם, הגיון-בשגעון-בע"מ (טוב, לא באמת קראו לזה ככה.) אז יצא דווקא ממש נחמד. העתקתי מג'יל חברתי את העקרון הבסיסי של לשמור קבצים בתיקיה ששמה כשם תאריך הצילום ואם יש צורך אז גם מה יש בה פחות או יותר, ואז אני מקבצת לחודשים, ואז אני מקבצת לשנים. הכל ככה יושב ממויין ומסודר ואין שמחה ממני בנשים.

עכשיו שיש לי גם דרופבוקס בטלפון ובמחשב, וEye-Fi במצלמה, והם אלה שדואגים שהכל יעבור מיד מאחד לשני בלי שום טירחה או כבלים, ועכשיו ששמתי אותם כחלק מספריית התמונות, לא נותר אלא להעתיק מהדרופבוקס אל התיקיה המתאימה בשם המתאים תחת החודש המתאים והשנה המתאימה – א-וואלה! נוחי הנוחיויות. מעולם לא היה לי נחמד יותר לעבוד עם תמונות. (והאמינו, נחמד פחות, היה גם היה.)

PhotoOrg

נוסף בעריכה

הקדמה ארכנית זו היא בשביל כל הנ"ל. (מתנצלת מראש ובדיעבד על איכות התמונות. אמא שלי באופסייד והכלב אכל לי את השיעורים ולא היה לי כח להשקיע. ואין לי מוח גם ויש לי פתק מהרופא.) 

2013-07-22 10.09.22

זה הפלסטר ששמו לי על הזריקה של השלמת ויטמין בי 12. להווי ידוע לכל שאני טבעונית אלכוהוליסטית, ולכן רמות הבי 12 שלי ברצפה, ורוצים לראות אם זה יעזור.

2013-07-22 10.44.01

זו תמונה שניסיתי לשלוח לשני בטלפון אבל היא מסתובבת עם לבנה כחולה ענתיקה אז היא לא יכולה לקבל תמונות. תתעלמו.
בעצם, חדי העין יוכלו להבחין בשלל פלסטרים היכן שלקחו לי דם. עכשיו זה סתם כתמים בשלל צבעים.

להמשיך לקרוא

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 64 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: